אבחון פסיכודיאגנוסטי למסוגלות הורית

אבחון פסיכודיאגנוסטי מספק הערכה כוללת ומקיפה על האישיות של האדם, תוך ניסיון להבין באופן מעמיק את מצבו דרך מבחנים פסיכולוגיים. אבחון זה מתבצע ע"י פסיכולוג בלבד שעבר הכשרה מתאימה ומעמיקה בנושא.

בהקשר של מסוגלות הורית, בד"כ האבחון נעשה לשני ההורים (במידת הצורך גם לילדיהם) על מנת לראות מי מביניהם כשיר יותר לשמש כהורה המשמורן של הילד. באבחון זה נבדקים ההיבטים הקוגניטיביים והרגשיים של ההורים, יכולת ההתמודדות והתפקוד שלהם במגוון סיטואציות – מובנות ועמומות. תרומתו של התהליך הוא בחשיפת תכנים מהעולם הפנימי, אשר לא תמיד ניתן לזהות אותם בראיון או בשיחה פנים מול פנים. 

מה כולל האבחון?

האבחון כולל ראיון אישי, הערכת אינטליגנציה ובדיקת כישורים קוגניטיביים כמו זיכרון, חשיבה לוגית, תפיסה מרחבית וכד', מבחנים השלכתיים מהם ניתן ללמוד על עולמו הרגשי של הנבדק: התכנים הרגשיים שמעסיקים אותו, הדימוי העצמי שלו, יחסיו הבין-אישיים ועוד.
בסיום האבחון מתקבלת תמונה רחבה על האדם הכוללת את הכוחות שלו, הקשיים שלו, הערכת יכולת התפקוד שלו בפועל והבנה של עולמו הפנימי.

איך זה מתבצע?

תהליך האבחון אורך כ-4 שעות, ומתבצע בדרך כלל בפגישה אחת או שתיים (תלוי במידת הסבלנות ויכולת הריכוז של הנבדק). הנבדק עובר מבחנים פסיכולוגיים שונים בכתב ובע"פ. חלק מהמבחנים הם מובנים וחלקם מבוססים על תהליכים רגשיים, לא מודעים. בסיום איסוף המידע האבחוני מתבצע תהליך עיבוד וניתוח של החומר, לפיו נכתב דו"ח מסכם, שמתווסף לתהליך הערכת המסוגלות ההורית שעורך הצוות הקליני הבודק הכולל פסיכיאטר ועו"ס קליני מומחה.

ממצאי הדו"ח:

פרק הממצאים מתייחס בנפרד להערכה קוגניטיבית ולהערכה רגשית:

הערכה קוגניטיבית - מנת משכל (IQ), עם הבחנה בין יכולת מילולית ליכולת ביצועית;  התייחסות לפרמטרים קוגניטיביים אחרים כמו: קשב, ריכוז, זיכרון, הבחנה בין עיקר לטפל, שיפוט חברתי, יכולת תכנון ואירגון וכו';  התייחסות לתהליכי החשיבה – האם בוחן המציאות תקין, מהו מהלך החשיבה (רציף / אסוציאטיבי), האם יש או אין הפרעות חשיבה ועוד.
הערכה רגשית - תכנים רגשיים מרכזיים, למשל: האם סובל מדיכאון או מחרדה. הערכה של כוחות ויכולות נפשיים,  הערכת מידת התוקפנות ומה יכולתו של הנבדק לווסת ולהכיל אותה - האם ישנה סכנה של הפניית התוקפנות כלפי עצמו (אובדנות) או כלפי אחרים (אלימות), חווית הזהות המינית ויחסו למיניות, הבנת חוויית העצמי והזולת של הנבדק - כיצד תופס את עצמו ואת העולם, איך מפרש סיטואציות חברתיות - האם קורא אנשים נכון? והבנת מנגנוני ההגנה של הנבדק וסגנון ההתמודדות שלו.

ההמלצות הניתנות בתום האבחון

האבחון הפסיכודיאגנוסטי מאפשר, אם כן, לראות את נקודות החוזק והחולשה של כל הורה, ועד כמה הן עשויות להשפיע על סגנון ההורות שלו.
לדוגמא, כאשר מאובחן אדם שמוצף בתכנים תוקפניים, כעס ותסכול, והאבחון מעלה כי יש לו קושי לווסת את רגשותיו ולהכיל אותם, והוא נוטה לתגובות אימפולסיביות, הורה כזה, בתהליך גירושין מורכב, עלול לחשוף את הילדים להתפרצויות כעס שלו כלפי ההורה השני, מבלי יכולת למנוע מהם מידע או רגשות שהם לא בשלים להכיל. מצב זה עלול לעיתים להגיע עד לכדי הסתה של ממש את הילדים כלפי ההורה השני.
דוגמה אופטימית יותר היא של הורה, שאובחן כסובל מבעיות רגשיות, אולם לצד אלה, ניכרת יכולת להתבוננות והתמודדות שלו עם קשייו, מוטיבציה ורצון לשינוי, וקבלת עזרה. כן  ניכרת יכולתו להפיק תועלת מתהליך של הדרכת הורים או של טיפול, באופן שיאפשר לו לשמש כהורה טוב עבור ילדיו.

לסיכום, חשוב להדגיש כי, אין הממצאים של האבחון הפסיכודיאגנוסטי בלבד מספיקים כדי לקבוע מסוגלות הורית. אולם, יחד עם החומר הנאסף משירותי הרווחה, מהגורמים הטיפוליים והמשפטיים, בדיקת המשפחה והערכת האינטראקציה בין ההורים לילדיהם, לכלי זה תרומה משמעותית המסיעת לצוות הקליני הבודק (הכולל פסיכיאטר ועו"ס קליני) לגבש מסקנותיו לגבי המסוגלות ההורית של כל אחד מבני הזוג ובהתאם לכך להציג המלצותיו לבית המשפט.
 

  המאמר נכתב על ידי ענבל חזקיה חלפון, פסיכולוגית קלינית במרכז.