אבחון פסיכולוגי

מהו אבחון פסיכולוגי וכיצד הוא מתבצע

מהו אבחון פסיכולוגי?

אבחון פסיכולוגי מורכב מסדרה של כלים פסיכולוגיים (שיחות, שאלונים ועוד) המיועדים לספק הערכה מדוייקת יחסית ומקיפה על האדם, תהליכי החשיבה שלו, רגשותיו ומיקומו לעומת הנורמה.   אבחון פסיכולוגי הוא אחד הכלים הפסיכולוגיים הנפוצים ביותר, ויש לו תפקיד חשוב בתחום החינוך, בתחום התעסוקה, בתחום המשפט ובתחום הבריאות.

שלבי האבחון כוללים: 1) ראיון קליני בין המאבחן למאובחן, 2) הערכת אינטליגנציה כוללת, הבוחנת הן את הפוטנציאל האינטלקטואלי הכולל והן תחומים ספציפיים כמו זיכרון שמיעתי או הסקת מסקנות,  3) מבחני השלכה שונים,  מהם ניתן ללמוד על עולמו הנפשי של הנבדק: התכנים שמעסיקים אותו באופן מיוחד, יכולותיו הבין-אישיות, היכולת להתמודד עם אינטימיות וכו'.
לאחר סיום תהליך האבחון בו מתקבלת תמונה מעמיקה ומפורטת על כוחותיו של הנבחן, קשייו, הערכת התפקודיות שלו בפועל ומבט אל עולמו הפנימי.

איך מתבצע האבחון?

בדרך כלל, האבחון אורך כ-5 שעות, שלרוב נחלקות לשתיים או שלוש פגישות (בתלות  בסבלנות, ביכולות הוויסות ובריכוז של הנבדק). במהלך הפגישות, הנבדק עובר ראיון קליני ומבחנים פסיכולוגיים שונים - חלקם בכתב וחלקם ובע"פ.

אפשר לחלק את המבחנים לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה כוללת מבחנים מובנים, הבוחנים יכולות ומצבים ספציפיים, והקבוצה השנייה כוללת מבחנים פסיכולוגיים "פתוחים", שהתשובות אליהם משקפות תהליכים רגשיים פנימיים, המזוהים על פי הניסיון הקליני. בסופו של התהליך מבצע המאבחן ניתוח וסינתזה של החומר שנאסף, וכותב דו"ח מסכם. על מנת להעביר את הדו"ח לנבדק, לעתים נערך מפגש נוסף, המיועד להעברת פידבק לנבדק וכולל את עיקרי הממצאים וההמלצות להמשך.

כיצד נראה הדו"ח המסכם?

הדו"ח מורכב מכמה פרקים:
רקע אישי – סקירה מקוצרת של הנבדק וקורות חייו, על פי מסמכים ודיווח.
הופעה והתנהגות - תמונה והערכה של הנבדק בהופעתו החיצונית: האם הוא נראה חריג או נורמטיבי, ואם קיימת חריגה – אז במה היא מתבטאת, התנהגותו הישירה מול הבוחן/ת, התייחסותו של הנבדק לתהליך ותגובות ספציפיות בולטות שלו כלפי המשימות והמבחנים השונים, הערכת מצב מנטלי (שיקוף ההתנהגות ופעילות פסיכומוטורית, מצב רוח ואפקט במהלך האבחון, קשב וריכוז, מוטיבציה, סגנון תפקודי ועוד). 
ממצאי האבחון – בפרק הממצאים מתייחס המאבחן בנפרד להערכה קוגניטיבית ולהערכה רגשית:
הערכה קוגניטיבית  - כוללת את רמת מנת המשכל הכללית (IQ), תוך הבחנה בין היכולת המילולית של הנבדק ליכולתו הביצועית. בנוסף, המאבחן מתייחס לפרמטרים קוגניטיביים כלליים כמו: ריכוז, קשב,  זיכרון, שיפוט חברתי (יכולות השיפוט והתבטאויותיהן בפועל), יכולת תכנון והתארגנות, הבחנה בין עיקר לטפל ועוד.
הערכה רגשית –  בפרק זה יציין המאבחן תכנים רגשיים מרכזיים בחייו של הנבדק, כפי שעלו בתהליך האבחון: האם הנבדק סובל מדיכאון או מחרדה? מהם כוחותיו ויכולותיו הנפשיות? האם הנבדק תוקפני, ואם כן, מה יכולתו לווסת להכיל את תוקפנותו? האם נשקפת סכנה להתנהגות תוקפנית כלפי הנבדק עצמו (אובדנות), או כלפי אחרים (אלימות)? מהי חוויית הזהות המינית של הנבדק ויחסו למיניות? כיצד תופס הנבדק את עצמו, כיצד הוא תופס את העולם, האם הוא מפרש באופן מדויק סיטואציות חברתיות ו"קורא" נכון את האנשים סביבו? באלו מנגנוני הגנה הוא משתמש, ומהו סגנון ההתמודדות שלו עם העולם? 
סיכום הממצאים ואבחנה - המאבחן מסכם את הממצאים, ונותן לנבדק אבחנה פורמאלית ואישיותית.
המלצות - במקרה הצורך, ניתנות לנבדק ולגופים נוספים המלצות לתכנית טיפולית או שיקומית.

את מי זה יכול לשמש?

האבחון הפסיכולוגי יכול להתאים ולסייע לכמה גורמים:
1) פסיכיאטרים – כאשר יש מקרה מורכב מבחינה אבחנתית, או סתירות בין התנהגותו של הנבדק לדיווחיו, כשיש הרגשה של הסתרה או חשד להתחזות, או כאשר הפסיכיאטר מתרשם שבראיון קליני מתקבלת תמונה חלקית בלבד – הוא יכול להפנות את המטופל לאבחון פסיכולוגי. האבחון ירחיב את התמונה הקלינית לגבי כוחות האגו של הנבדק, הקשיים הרגשיים שלו, יכולתו לווסת רגשות ולשלוט בהתנהגותו ויסייע בידו לגבש המלצות לטיפול המתאים לקשייו וליכולותיו של הנבדק.
2) פסיכולוגים – בתחילת טיפול או במהלכו, כאשר מתעוררת שאלה לגבי כוחות האגו של המטופל – עד כמה בשל ומוכן לטיפול, עד כמה יוכל להיעזר ולהיתרם מטיפול; בנוסף, אבחון יכול לסייע לפסיכולוג בהכוונת הנושאים שכדאי לעבוד עליהם והאוריינטציה הטיפולית המתאימה. יתרונו של אבחון פסיכולוגי על הערכה קלינית של המטפל הוא שהמאבחן יכול לתת מענה ממקום אובייקטיבי, חיצוני, שלא מערב את הטרנספרנס שכבר נוצר בין המטפל למטופל.
3) יועצות חינוכיות – כאשר יש ילד עם קשיים לימודיים ומתקבל רושם שהקשיים הם לא רק על רקע אורגני (כמו הפרעת קשב וריכוז או לקות למידה), אלא שיש קשיים רגשיים או משפחתיים ברקע, כדאי להפנות את הילד לאבחון פסיכולוגי. אבחון זה הוא ארוך ומקיף יותר מאשר החלק הפסיכולוגי שמועבר באבחון פסיכו-דידקטי רגיל ונותן תמונה מקיפה ומלאה יותר על הקשיים הרגשיים והפסיכולוגיים של הילד.
4) עורכי דין - האבחון הפסיכולוגי יכול להוות בסיס לקבלת החלטות משפטיות במקרים משפטיים שונים. האבחון מאפשר לזהות את הרקע לביצוע עבירות - גורמים אישיותיים, מצב פסיכוטי או אולי אינטליגנציה נמוכה; הוא מאפשר להעריך מסוכנות של נאשם -  יכולתו להכיל את הדחפים שלו, מידת האימפולסיביות שלו וכו';  ולא פחות חשוב מכך – אבחון יכול לתת אינדיקציה למוכנותו של הנאשם לקבלת טיפול או שיקום, תהליך חיוני למניעת העבירה הבאה.   

המאמר נכתב על ידי ענבל חזקיה חלפון, פסיכולוגית קלינית ומנהלת תחום קליני במרכז ד"ר טל