הפרעת אישיות גבולית
מהי הפרעת אישיות?
הפרעות האישיות מאבחנות, למעשה, את הקשיים האישיותיים של האדם, אשר אינם עניין מצבי (לעומת מחלה), כי אם מרכיבים קבועים באישיותו ובהתנהגותו שמלווים אותו לאורך כל חייו. האבחנה של הפרעות אישיות היא לא פשוטה, כיוון שלא קיים גבול ברור בין האישיות הנורמלית לאישיות המופרעת. קשה לקבוע איפה נגמרת הבריאות הנפשית ומה שמוגדר כקווי אופי הייחודיים לכל אחד ואחת, ואיפה מתחילה הפתולוגיה האישיותית.
כאשר מתגלה הפרעה שכוללת קווי אישיות מסוימים שהם מוגזמים ונוקשים, כשיש שימוש במנגנוני הגנה לא גמישים ולא יעילים, שמובילים לתגובה והתנהגות שאינן אדפטיביות, אז ניתן לדבר על הפרעת אישיות.
הפרעת אישיות גבולית
הפרעת אישיות גבולית (BPD= Borderline personality disorder) היא הפרעה נפשית, שעל פי DSM-IV (ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) מאופיינת על- ידי:
1. מאמצים קיצוניים להימנע מנטישה אמיתית או מדומה.
2. דפוס סוער ובלתי יציב במערכות יחסים בין אישיות המאופיינים בתנודות בין אידיאליזציה (הערכת יתר) לדה- ואלואציה (הערכה מופחתת) של האחר.
3. דימוי עצמי וזהות עצמית לא יציבים.
4. אימפולסיביות בשני תחומי חיים לפחות, שעשויה להיות הרסנית: בזבזנות, התנהגות מינית, שימוש בחומרים ממכרים, נהיגה מסוכנת, הפרעות אכילה.
5. התנהגות אובדנית או התנהגות של פגיעה עצמית.
6. אי- יציבות רגשית ושינויים קיצוניים במצב הרוח.
7. תחושת ריקנות כרונית.
8. כעס עז, וקושי לשלוט בו.
9. חשיבה פרנואידית או תסמינים דיסוציאטיביים חמורים.
מאפיינים אלה קיימים אצל אנשים רבים ברמה מסוימת, בעיקר אצל בני נוער.
על מנת להפוך להפרעה נפשית יש צורך שיימצאו חמישה מבין המאפיינים הנ"ל, עליהם להימשך זמן רב, להיות קבועים ובעלי עוצמה.
הפרעת אישיות גבולית היא בין ההפרעות הנפשיות הנפוצות יחסית. 2% מכלל האוכלוסייה סובלים מהפרעה זו, רובם נשים (75%).
לעיתים, הפרעה זו מלווה בהפרעות פסיכיאטריות נוספות כמו: חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה, פוסט טראומה, הפרעת קשב וריכוז וכן היפראקטיביות.
איך נזהה אדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית?
בשפת היום-יום ניתן לומר על הסובל מהפרעת אישיות גבולית , שהוא יציב באי-יציבותו.
המנגנון הפסיכולוגי העיקרי בהפרעה זו הוא מנגנון הפיצול - בעוד שרובנו מצליחים לחוות אנשים וסיטואציות בצורה מורכבת, לעיתים עם סתירות, הרי שבעלי הפרעת אישיות גבולית חווים את העולם באופן חד מימדי. הם יכולים להעריץ מישהו ולראות בו את האדם הטוב ביותר בעולם, אולם ברגע שיחוו ממנו פגיעה כלשהי – הוא נתפס כרע מוחלט. הוא לא 'טוב שאיכזב' , כי אם 'רע' שעד כה רק התחזה ל'טוב'. אין שום יכולת להחזיק את הטוב והרע ביחד, את האהבה והכעס יחד.
לכן, הפגיעה המרכזית היא ביחסים הבין-אישיים שלהם - מערכות היחסים שלהם סוערות, רוויות ריבים, פרידות וחזרות. רגשותיהם מתחלפים באופן מהיר מקיצוניות אחת לשניה. הם נוטים להתפרצויות זעם, תובענות ודרשנות מהזולת ונוטים להאשים את הזולת בצרותיהם.
כמו כן, הם נוטים להתנהגויות של הרס או סיכון עצמיים, בד"כ אימפולסיביים.
פעמים רבות, אנשים אלה גם יתקשו להשתלב בשוק העבודה ויעברו בין הרבה מקומות עבודה לאור הקושי לקבל סמכות וקושי לשמר יחסי עבודה תקינים ויציבים.
הגורמים להתפתחות ההפרעה:
קשה לקבוע גורם חד משמעי שקובע את התפתחות ההפרעה, אולם יש מספר סברות לגבי הגורמים המשפיעים על התפתחות הפרעת אישיות גבולית:
ראשית, נטייה מולדת של קושי בויסות רגשי ותגובתיות חזקה לגירויים - יש הרואים בהפרעה בויסות הרגשי פרה-דיספוזיציה (תשתית) להתפתחות של הפרעת אישיות גבולית.
בנוסף, ישנם מאפיינים התפתחותיים סביבתיים שליליים, שיכולים להשפיע על התפתחות ההפרעה, כגון: התעללות פיסית או מינית בילדות ; יחסי הורה-ילד אשר אינם מספקים לילד ביטחון ויציבות אינם מאפשרים יצירת זהות בשלה ואינטגרטיבית; מעבר לא חלק משלב התלות בהורים לשלב העצמאות, הגורם לכך שכל נפרדות מהזולת נחווית כנטישה ואובדן ועוד.
יש לקחת בחשבון גם השפעתם של גורמים ביולוגיים שעשויים להגביר את הפגיעות לפתח את ההפרעה: עודף דופמין (כמו בסכיזופרניה) או רמות נמוכות של סרוטונין (כמו בדיכאון).
טיפול:
ישנם כמה סוגי טיפול המומלצים לטיפול בהפרעות האישיות בכלל, ובהפרעת האישיות הגבולית בפרט:
הראשון הוא כמובן טיפול פסיכותרפי (רגשי) ארוך-טווח - המסגרת הטיפולית היציבה, המטפל כדמות יציבה ותומכת השומרת על אמפתיה לצד הצבת גבולות ברורים, עוזרים למטופל הגבולי להתארגן. הטיפול עצמו עוסק בפרשנות של המטופל את תגובות הסביבה כלפיו והגברת התובנה שלו לגבי התנהגותו - מניעיה ותוצאותיה. מטרת הטיפול היא להביא לאינטגרציה של הפיצול , הן בתפיסת הזולת והן בתפיסה העצמית.
הטיפול השני המומלץ הוא טיפול חדש יחסית בארץ , הנקרא טיפול דיאלקטי: טיפול המתמקד באלמנטים קוגניטיביים והתנהגותיים של היחסים הבין אישיים, הויסות הרגשי, היכולת לשאת מצוקה מבלי להגיב באימפולסיביות ועוד.
כאשר הקשיים האישיותיים מלווים בהפרעות נוספות כמו דיכאון או חרדה, עשויים להועיל גם טיפולים תרופתיים: אנטי-חרדתיים, אנטי-דיכאוניים או אנטי-פסיכוטיים. כמו כן, עשויות תרופות מייצבות מצב רוח להפחית את קיצוניות מצבי הרוח וההתנהגות האימפולסיבית. במצבים שבהם הסיכון העצמי גובר ויש סכנה אובדנית, ניתן גם לפנות לאופציה אשפוזית, שפעמים רבות מארגנת את המטופל בתקופות של סערה רגשית גבוהה.
המאמר נכתב על ידי ענבל חזקיה חלפון, פסיכולוגית קלינית ומנהלת תחום קליני במרכז ד"ר טל.
