תקפות חוות דעת פסיכיאטרית בבית המשפט
חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר מוגשת לבית המשפט, נבדקת על ידי שני הצדדים בדיון ועל ידי השופט. מטבע הדברים, במידה וחוות הדעת מוגשת מטעם צד אחד, הצד השני ינסה לטעון שחוות הדעת אינה טובה או אינה תקיפה.
אם חוות הדעת ניתנת על ידי מומחה מטעם בית המשפט ייתכן שאפילו שני הצדדים ינסו לקעקע אותה, כלומר להוכיח לבית המשפט שהיא לא טובה מספיק.
אי לכך ובהתאם לזאת, חשוב ביותר שחוות דעת פסיכיאטרית אשר מוגשת לבית המשפט תהיה תקיפה ככל שניתן. ישנם מספר קריטריונים אשר מסייעים לחוות הדעת להיות תקיפה:
1. המומחה המרכזי אשר עורך את חוות הדעת. במידה ועורך חוות הדעת הוא פסיכיאטר שהרי חשוב שהפסיכיאטר יעסוק בפסיכיאטריה משפטית ויבין היטב בתחום שבו הוא נתן את חוות הדעת. מעבר לכך, חשוב כי הפסיכיאטר יהיה מסוגל להגן על חוות הדעת בבית המשפט. למשל אם פסיכיאטר שתחום עיסוקו הוא טיפול במתמכרים בסמים, יגיש חוות דעת בנושא של נכות נפשית לאחר אירוע טראומטי, בית המשפט עלול לפקפק במידת מקצועיותו.
2. מספר המקצועות השונים שחוות הדעת מסתמכת עליהם. ככל שחוות הדעת הינה רב מקצועית וכוללת אנשי מקצוע מתחומים שונים בבריאות הנפש וכולם תמימי דעים לגבי התוצאה שהרי בית המשפט יחשיב אותה תקיפה יותר.
3. ניסיונו של המומחה בעדות בבית המשפט. במידה וחוות הדעת היא פסיכיאטרית ומי שחתום עליה הוא פסיכיאטר מומחה, חשוב כי יהיה לו ניסיון בעמידה בחקירה נגדית בבית המשפט. חקירה נגדית היא מצב בו לאחר הגשת חוות הדעת המומחה נדרש להגיע לבית המשפט ועורכי הדין, לעיתים משני הצדדים, שואלים אותו שאלות שונות לגבי חוות דעתו. במידה והמומחה אינו מצליח לעמוד היטב בחקירה הנגדית בבית המשפט עלולה כל חוות הדעת שלו להיפסל.
במקרים קיצוניים עלול אף עורך הדין של אחד מהצדדים לבלבל בכוונה תחילה את המומחה בזמן העדות בבית המשפט, זאת כדי לגרום לשופט לפסוק כי חוות הדעת אינה מבוססת דיה ואינה תקיפה ולמעשה לפסול אותה . גם אם אין חוות דעת נפסלת, באם הפסיכיאטר אינו מצליח להסביר את עצמו היטב בחקירה הנגדית, שהרי עשוי בית המשפט להקל ראש במסקנות שנקבעו בחוות הדעת, ולמעשה לייתר אותה.
