הכרה בנכות נפשית

הכרה בנכות נפשית מערבת שני תהליכים: עצם ההכרה בנכות וקביעת דרגת הנכות.

נכות נפשית מובחנת ממחלה נפשית. המחלה הנפשית היא הגורם העומד מאחורי הלקות התפקודית והפגיעות אשר ממנה סובל האדם. הפגיעה לכשעצמה הנגרמת על ידי המחלה נקראת לקות.
לדוגמא, הפרעה פוסט טראומטית גוררת לקויות שונות, לדוגמא ביכולת להתאפק ולשאת תסכול, ביכולת לויסות רגשי, ביכולת ליצירת קשר ועוד. הנכות הינה ההשלכה החברתית של הלקות. למשל, פגיעה ביכולת לשאת תסכול ובויסות הרגשי פוגעים במידה בה מסוגל האדם להחזיק בעבודה קבועה. 

קביעת דרגת הנכות נעשית על ידי מומחה לתחום. במקרה של נכות נפשית, קביעת דרגתה נעשית על ידי פסיכיאטר. מכיוון שפסיכיאטר אינו עוסק לרוב ברמת התפקוד אלא באבחון וטיפול, עליו להכיר היטב את תחום קביעת הנכות. מומלץ כי את ההערכה יבצעו מספר מומחים במשולב: פסיכיאטר שיבצע בנוסף לבדיקת הנכות גם הערכה פסיכיאטרית, ובמקביל בדיקה תפקודית והערכת נכות על ידי עובד סוציאלי או פסיכולוג.

נכות נפשית על פי תקנות הביטוח הלאומי או משרד הביטחון

תהליך ההכרה בנכות נפשית וקביעת דרגתה נעשית אל מול פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי או מול קצין התשלומים במשרד הביטחון. לאחר שפסיכיאטר קבע את דרגת הנכות הנפשית, דנה בכך הוועדה המתאימה במוסדות אלו. במערכת המשפטית, במקרה של משפט בתחום הנזיקין, התובע מגיש חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו, והצד הנתבע רשאי לעשות כך גם כן. כאשר מדובר בנכות נפשית שהינה תוצר של תאונת דרכים, בית המשפט ממנה מומחה מטעמו ואינו מתחשב בחוות דעת פרטית.

כאשר מדובר בנכות שנגרמה מפגיעה בתחום האזרחי, תקנות הנכות הרלבנטיות הינן התקנות של ביטוח לאומי לגבי דרגת נכות של נפגעי עבודה (1956). תקנות אלו חלות על מקרים שונים של רשלנות רפואית, פגיעה בעת העבודה, או כתוצאה מתאונת דרכים. ההגדרה צריכה להיות ברורה מבחינת המקום והזמן של האירוע מחולל הפגיעה. כמו כן יש לבסס את העובדה שהאירוע הוא שגרם לפגיעה ממנה סובל האדם, ושאין הוא נובע ממצב האדם טרום הפגיעה. נושא זה נתון לפרשנות רבה, ומתגלה בו הבדל מהותי בין משרד הביטחון למוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי בודק באופן מדוקדק בעזרת מומחים מטעמו את הקשר המתקיים בין האירוע לבין הפגיעה הנפשית. לעתים ההחלטה היא שהאירוע, גם אם היה בעל אופי חריג, תרם באופן זניח למצב הנפשי של האדם.

הנכות הנקבעת היא כתוצאה מהשתייכות לאחת משתי הקבוצות: אנשים הסובלים מתסמונת פסיכוטית או מתסמונת פסיכו-נוירוטית. התקנות מתייחסות לפגיעות בתפקוד התעסוקתי והחברתי בלבד. אין התייחסות ישירה לפגיעה בתחום האישי, אולם פגיעה בתחום האישי לרוב באה לידי ביטוי בתחום החברתי והתעסוקתי בסופו של דבר.

אבחון של הפרעה פסיכוטית הינו החמור יותר. מדובר באבחון של הפרעה מובחנת: סכיזופרניה, תסמונת סכיזו-אפקטיבית ועוד. תקנות ביטוח לאומי במקרים אלו הינן מקלות, ואין התייחסות לחומרת ההגבלה.

לעומת זאת, ההפרעות הפסיכו נוירוטיות אינן מוגדרות באופן ספציפי, ונמנים עליהן סוגים שונים של מקרים. לרוב מדובר בהפרעות במצב הרוח, הפרעות פוסט-טראומטיות וסוגים שונים של הפרעות חרדה. למעשה מדובר בכל סוג של בעיה נפשית שאינה נמנית על הקבוצה הפסיכוטית, ורוב הפונים לביטוח לאומי סובלים מבעיות מסוג זה.

במקרים כאלו התקנות מחמירות יותר ודורשות הגדרה לגבי חומרת ההגבלה הנגרמת מהנכות. פירוש הדבר הוא שהסובל מהפרעה פסיכו- נוירוטית ברמה של, לדוגמא, 30% נכות, נדרש להוכיח כי הוא סובל מהגבלה בחומרה גבוהה יותר מהסובל מ 30% נכות כתוצאה מהפרעה פסיכוטית. כלומר סובל מפגיעה תפקודית שהיא חמורה ומקפת יותר. לשם ביסוס הדבר נדרשים לראייה סימנים קליניים ברורים המשליכים על כושר העבודה והתפקוד בחברה.

ליצירת קשר עם ד"ר אילן טל וצוות המרכז  - 1800-100-172 או 03-6413483