הערכת נכות נפשית בקרב נפגעות תקיפה מינית
חוות דעת פסיכיאטרית לנפגעות תקיפה מינית
בעוד הערכת נכות נפשית במקרים של תאונות דרכים למשל עשויה להיות מורכבת, הערכת נכות נפשית בקרב נפגעות תקיפה מינית הינה סיפור שונה. ברוב מקרי הערכות הנכות, נדרש הפסיכיאטר הבודק לנהל מחקר רב צירי לגבי המטופל ומצבו הנפשי. עליו להעריך את המצב הנפשי טרם האירוע, להבין הם היו בעיות נפשיות ועד כמה הן השפיעו על חייו של הנבדק, וכן מהי התסמונת שהופיע לאחר האירוע וכיצד היא משפיע. במקרים של הערכת נכות לאחר תקיפה מינית, ההערכה הרב צירית מורכבת יותר וכן נוספים להערכה הרב צירית אלמנטים נוספים.
ראשית, עצם הבדיקה של אדם, לרוב אישה, לאחר תקיפה מינית שבוצעה ברוב המכריע של המקרים על ידי גבר, לעיתים אינה יכולה להתבצע בפגישה בה יש בודק ונבדק. הנבדקת מראש חשה קושי לחזור ולתאר את סיפורה, וכאשר היא נפגשת "אחד על אחד" עם פסיכיאטר ואפילו עם פסיכיאטרית אישה, האירוע עלול לאיים ולא לאפשר לה לדבר ולתאר את פרטי המקרה. במקרים רבים נדרש כי בחדר הבדיקה יהיו גבר ואישה (פסיכיאטר ועובדת סוציאלית למשל). עצם הנוכחות של אדם נוסף מרגיעה והנבדקת יכולה לדבר לסירוגין עם אחד הבודקים, לפי הרגשתה.
שנית, הבחינה של המצב הנפשי הקודם מורכבת ביותר. הנבדקות מרגישות פעמים רבות כי מאשימים אותן במה שקרה להן, באם שואלים על מצבן טרם האירוע או האירועים. הדבר יוצר קושי רב אף יותר במקרים בהם מצבה הנפשי של התובעת אכן לא היה בטוב והפגיעה המינית קשורה לכך באופן בו היא הייתה חשופה יותר לניצול או התעללות.
שלישית, לוח הזמנים. כאשר הפגיעה המינית מופיעה בגיל המבוגר והיא משמעותית וחד פעמית, שהרי הטריגר ברור ותוצאות ברורה. כאשר הפגיעה המינית מופיעה בגיל צעיר, יש להתחקות אחרי התגובות הנפשיות של אותה נפגעת בילדות. ברם, במקרים רבים המקרה לא היה חשוף, ההורים הסתירו או העדיפו במבחינה נפשית שלא לראות, וגם אם היו סימנים הם היו נסתרים יחסית. כלומר הבודק צריך להעריך התנהגויות בהווה ולנסות ולהבין האם וכיצד הן קשורות לאירועים אשר קרו שנים רבות טרם לכך.
רביעית, האבחנה. מעבר לאבחנות המוכרות של תגובות דיכאוניות, חרדיות וכמובן הפרעה פוסט טראומתית, במקרים של תקיפה מינית חוזרת בילדות, אבחנה נוספת הינה הפרעה פוסט טראומתית מורכבת. הסימנים של הפרעה זו שונים מההפרעה הפוסט טראומתית הרגילה (ראה המידעון הקודם), ולעיתים דומים לבעיות אחרות כמו הפרעות אישיות מסוגים שונים או הפרעות קשב וריכוז. כאשר הפגיעות הללו מופיעות בגיל ילדות, לעיתים קשה מאד להבחין בינהן.
חמישית, התביעה. ברוב המקרים התביעה האזרחית נערכת לאחר ההליך הפלילי אותו ניהלה המדינה. כלומר, הנפגעות כבר עברו מבחינתן סבל רב, ולמרות שהן מעוניינות בפיצוי, ב עיקר אם קיימת פגיעה בתפקוד התעסוקתי, הכוח הנפשי הנדרש לנהל תביעה כזו, הפעם בעצמן, רב. הן מוצאות את עצמן פעמים רבות על סף ויתור, שכן חלקן חשות שהבקשה לפיצוי אינה מאפשרת להן להמשיך קדימה בחייהן.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה וגלית סבג, עובדת סוציאלית שיקומית.
